חשיפה: נמצא 'היכן היה אלוקים בשואה'!
איפה היה אלוקים בשואה? מצאנו (המאמר ארוך ומרתק ודורש סבלנות)
אלקים - src=לא הוא לא נקלט בעדשות מצלמות הפאפארצי, כי טרם פיתחו עדשה שתקלוט את הבורא. אז איפה בכל זאת היה האלוקים בשואה? שתי אפשרויות שהן אחת:
1. איפה היה האלוקים? בשואה! התשובה בגוף השאלה. פרוט בהמשך.
2. איפה היה האלוקים בשואה? מססתר. פרוט בהמשך.
הקדמה: השאלה הנפוצהנדושהמתריסהלגיטימית הזו, נשאלת על ידי אבי-טיפוס קבועים המתחלקים לכמה קטגוריות עקריות:
1. אנשים שמעולם לא האמינו בקיומו של בורא לעולם ועוד לפני השואה לא היו דתיים.
2. אנשים שיש להם זיק של אחריות לגבי מה שהתרחש בשואה ולכן מפנים את השאלה לאלוקים.
3. אנשים שנתפסו ברשת של שתי הקטגוריות הראשונות.
? src=נקודת מבוא למחשבה, א': מחקרים מראים בברור שמשפחות חרדיות שלא קולקלו מרוח ההשכלה עד בסמוך לפרוץ המאורעות הנכללים בשם הכולל 'מלחמת העולם השניה' לא פרקו עול כמעט בכלל, נתונים מפתיעים שהועלמו מעינינו משך יותר מ 60 שנה, ולראיה שאלו כל ניצול שואה היום, שמרבית היהודים (הערכות גסות של כ 70%) היו בצורה כזו או אחרת לא חרדים, במובן המקורי של המושג, דהיינו חרדים כפי שמרבית יהדות אירופה הייתה לפני כ-200 שנה.
? src=נקודת מבוא למחשבה, ב': רבים נוטים לחשוב ( או נכון יותר, לרבים נתנו לחשוב) שליהודים החרדים אין תשובות למה שהתרחש בשואה ולכן הם נאחזים באמונה העיוורת המסבירה להם הכל, במקרה הטוב ובמקרה הגרוע מתעלמים. טעות, אדם שחושב כך מעולם לא שוחח עם חרדי אמיתי או כלל לא שוחח עם חרדי בחייו על נושא זה. היהודי הדתיחרדי רואה את השואה דווקא, יותר מכל מאורע אחר, דווקא בגלל מימדיו המפלצתיים, האבסורדים הרבים, חוסר ההגיון האנושי שהיה שם, כמאורע אלוקי עצום. בהמשך נסביר.
לאור האמור לעיל נכתבה להלן תשובה מובנית ומקיפה, למי שבאמת רוצה לדעת... היכן היה האלוקים בשואה:
- מי מופתע?
רבים שואלים איך יכולה להיות "שואה" לאור דברי התנ"ך?
אך האם זהו האסון היחידי בקורות ימיו של עם ישראל? איפה היה השואל לפני השואה, כאשר שמע בבית הכנסת בקריאת התורה את פרשת "נח"? למה אז לא שאל על מיליוני התינוקות שטבעו במים שבוודאי לא חטאו, ולא עליהם נאמר (בראשית ו): "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"?
איפה היה השואל כאשר קראו בבית הכנסת את פרשת "כי תשא", כאשר חטאו בעגל רק כשלושת אלפי איש, והקב"ה אמר למשה (שמות לב): "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול", "ואכלם" - היינו את כולם גם תינוקות, נשים וטף ואפילו צדיקים (שהרי שבט לוי לא חטא), וכל זה בגלל חטא של 3000 איש בלבד? למה אז לא התעורר לשאול היכן הצדק? גם משה רבינו שעומד לבטל את הגזירה לא טוען כלפי הקב"ה: הרי יש כאן צדיקים שלא חטאו, תינוקות חפים מפשע, מה הם אשמים?
והיכן היה השואל כששמע ולמד על חורבן בית ראשון ושני ומרד בר כוכבא שנהרגו בהם מיליוני יהודים, והיכן היה השואל כאשר למד שבגזירות "מסעי הצלב" נהרגו אין ספור יהודים, וב"גירוש ספרד" נהרגו מאות אלפי יהודים, ובגזירות שנות ת"ח ות"ט נהרגו ע"י חמילנצקי הצורר מיליוני יהודים - למה אז לא שאל אותה שאלה?
ואם יאמר השואל: "אינני שואל כיוון שאינני מאמין בסיפורי התנ"ך". מיד נשיב לו: "אין זה משנה, התורה שכתובת שהבורא קיים והוא גם טוב ומטיב ורחמן וכו' היא שכותבת על אירועים אלו, ממילא יש לשאול מיד גם לפי האמונה הדתית כיצד הדברים התרחשו, הרי הדברים הכתובים בתנ"ך סותרים (בורא רחמן בתנ"ך אך עם זאת עושה דברים איומים כמו שהזכרנו לעיל, כיצד זה יתכן, זוהי סתירה!).ל דעת אמת כמובן,
שכל, ר? />- שאלה שכלית או רגשית?
ששה מיליוני יהודי נטבחו ונהרגו! לכאורה יש לנו שאלה, הרי זה לא מובן, למה? וכי על חמישה או ארבעה מיליונים אין שאלה? זה בסדר? ועל שלושה מיליונים יש או אין שאלות? מתי מפסיקים לשאול? מתי זה נקרא נורמאלי? במאה אלף איש? בחמישים אלף איש? בחמישים איש? באיש אחד?
כאשר מדברים על צדק אלוקי, הצדק צריך להיות מוחלט וגם שרואים תינוק שגוסס במיטת חוליו או ילד שנדרס גם אז שאלות כמו:
אם שואלים על השואה בלבד, זה לא בגלל שהאירועים שהיו שם היו קשים יותר מן האחרים, לא בגלל ששם עולה השאלה לראשונה, היו גלויות, שמדות וצרות תמיד, אלא על השואה מתעוררים לשאול כיוון שזה היה בתקופה קרובה אלינו, זה היה בתקופת הורינו והוריהם של הורינו וזהו כבר עניין רגשי ולא שכלי! מבחינה שכלית אין הבדל בין השאלות: מדוע הייתה שואה, מדוע היה מבול או אסון אחר בעם ישראל או מדוע נהרג ילד זה או אחר.על שאלה שכלית אנו יכולים לתת תשובה, על שאלה רגשית אין אנו יכולים לתת תשובה אלא רק להשתתף בצער.
השאלה על חומרתה, נצפתה מראש בפסוקי התוכחה (דברים לא, טז-יח):
"ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו. ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול (=להשמדה). ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים"
והנה בקטע זה המילה "השואה" נחשפה בדילוג של 50 אותיות בין כל אות ואות. זוהי חוקיות מסוימת כאשר הדילוג בין האותיות שווה בין כל אות ואות באופן מדוייק, ועוד שהמילה "השואה" שנחשפת בקטע זה, מתגלית בקטע שמדובר על אירועים שמזכירים את השואה בדיוק רב להפליא! (גם ללא דילוג האותיות, הרי הבורא מזהיר שכאשר עוברים על ציוויו, אנו צפויים לקבל עונש בתקווה שיחזיר אותנו למוטב). ל דעת אמת כמובן,
הקב"ה אומר למשה:
"הנך שוכב עם אבותיך" - וכל מה שאני אומר לך יהיה אחר מותך. לא כתוב מתי הדבר יקרה.
"וקם העם הזה וזנה...בקרבו" - זה יקרה בזמן שהיהודים לא יחיו בנפרד מן הגויים, לא בתוך גטאות אלא יהיו בתוכם ובקרבם. ("בקרבו" בגימטרייה "בגרמניה" = 310(
"ועזבני והפר את בריתי" - הפעם הראשונה שיצאה קריאה נגד ברית-מילה באופן רשמי הייתה לפני השואה כאשר גייגר כתב בספרו מילות נאצה כנגד הברית-מילה. בברלין יצאה הקראה: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך". שם יצאה הקריאה: להפר את הברית הנצחית בין עם ישראל לאלוקים. להפר את התורה.
והתורה אומרת שתהיה תגובה: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא...".
"הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה" - יהודים יגידו שאם צרות כאלה יכולות לקרות, סימן שאין אלוקים בקרבי. אחרים יגידו בגלל שלא האמנתי באלוקים הוא לא היה מספיק בתוכי לכן קראו הצרות הללו. ושני הדברים קרו. היו יהודים שהכו על חטא בעקבות השואה והיו שבעטו.
אם כן אדם שטוען שאין אלוקים בעקבות השואה מהווה הוכחה בעצמו שיש אלוקים! כי האלוקים אמר שאירועים כאלה יקרו - ושיגידו בעקבותיהם שאין אלוקים, והוא שואל היכן היה אלוקים בשואה? הרי הוא אמר בעצמו שהוא לא יהיה.
אלוקים מבטיח שיש זמנים שהוא יסתתר! כאן אמנם לא כתוב בפרטי פרטים מה יקרה כאשר הקב"ה יסתיר פניו אבל בהמשך אומרת התורה (דברים לא): "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר ציויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם".
פסוקים אלה מדברים בצורה ברורה ובעוצמה רבה על אפשרות של חורבן העם. במבט לאחור, מנוקדת תצפית של דורנו, זו תמונה מדהימה, קודם כל, משום שפסוקים אלו התרחשו במציאות. הם הלמו בעם, שאכן מרד, שהפר את הברית, וזנח את קיום המצוות. עם ישראל אכן נענש בהתאם לחוק "החטא ועונשו" המקראי. נענש כפי שלא נענש עם מעולם. המילים הנוראות "והיה לאכול" ו"מצאהו רעות רבות וצרות" נפרטו במשך הדורות לפוגרומים, מדורות האינקוויזיציה, לנשחטים במסעי הצלב, לאין ספור נגישות מכל סוג עד לאושוויץ ו"השואה" האיומה והנורא.
? src=וכתבה התורה שיגידו בגין יסורי תופת אלו: "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה"
וכותב המלבי"ם על הפסוק: "ויל פי זה יוכיחו בני ישראל אחר שמצאו אותם צרות רבות ואין משגיח עליהם...שאין אלוקים שופטים בארץ...ויוכיחו מזה שאין השגחה...אבל, אדרבה, היה להם להוכיח בהפך ממה שהסתיר פנים ע"י עוונותם, הרי שיש שופט...והטעם שהסתרתי פני עתה הוא על כל הרעה אשר עשה..."
אכן דווקא משום כך נכתבו הדברים בספר התורה. למען ידעו הדורות הסובלים, שגם הכפירה באלוקים בעת הצרות הגדולות, נחזתה מראש. למען יבינו שעצם תיאור המצב אלפי שנים בטרם בוא הטרגדיה, נוטל את העוקץ מחריפות הכפירה עצמה. הקב"ה מודיע מראש על השתלשלות המאורעות ואימיהם ומכריז בעצם הודעה זו שהוא עצמו קיים כשהתעלמותו מן המתרחש היא הסתרת פנים: "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, על כל הרעה אשר עשה"
ועוד פסוקים שמדברים על עניין זה של השואה בפרשת האזינו (דברים לב):
"אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם. לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת".
פסוקים אלו מופיעים אחרי תיאור דרכו של עם ישראל בעולם. תיאור, הבוחן ובודק את התנהגותו לאור התפקיד האלוקים שמייעדת לו התורה. בגלל תפקיד זה, שאותו אין הוא ממלא כיאות - נאמרו הפסוקים הללו. בגלל אכזבת האלוקים הכה עמוקה, תאבד לעם זכות קיומו כמעט.
ופירש רבינו עובדיה ספורנו את הפסוק:
"אמרתי אפאיהם" - אשאיר איזו פאה מהם, והמותר אכלה כמו שאעשה באחרית הימים, אחרי שלא השגתי שלמותם לא במתן תורה, ולא בארץ ישראל, ולא בגלות וכו'..
אך את שרדתו המופלאה של עמינו אפשר לתלות ברשעותם של שונאינו: "פן יאמרו ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת" - פירושו הוא, שאויבינו יראו בהצלחתם להשמיד את ישראל, הוכחה לצדקת דרכם שלהם, לאי אמיתותה של התורה, לחוסר תוקפו של המוסר היהודי ולביטול ערכה של תעודת אלוקי ישראל באנושות ובזאת אין האלוקים חפץ ומשום כך אויבי ישראל לא יוכלו לו לעם ישראל ולא יפיקו זממן לעולם, למרות שעם ישראל ראוי לעונש זה.
ועוד פסוקים המדברים על מצב של עזיבת דרך ה':
(ויקרא פרק כ"ו) ( דברים פרק כ"ח)
אלו הם הדברים המהממים של התורה הקדושה. איתם עלינו לחיות. מי שלומד תנ"ך לא יכול להיות מופתע מאירועי השואה - ההתראה הייתה כתובה.
ל דעת אמת כמובן,
- "היכן היה האלוקים שלכם בשואה?"
בדרך כלל בכל דו שיח בין שומר תורה ומצוות לחילוני מופיע השאלה הזאת. והרי אותם אלו ששואלים את השאלה הם אנשים משתי סוגים:
א. אלו שמאורעות השואה העבירום על דעת קונם, ונתערערה אמונתם.
ב. אנשים שלא התייסרו בעצמם אך כאבם ויסוריהם של אחיהם בית ישראל ערערו את יסודות אמונתם.
ג. אנשים שמנסים לנצל בצורה צינית את הטרגדיה של השואה ולהפוך שאלות על הנהגת הבורא שאינם מובנות לו למעין "הוכחה" לשלילת מציאות הבורא.
ולסוג הראשון של האנשים לא נוכל לענות ולהתווכח עמם שהרי כפירתם היא רגשית ואל שכלית, ולבם הוא שנפגם.
ובהקשר לסוג השני של האנשים, הרי היו אותם אלו שעמדו בניסיון של השואה, שהיו חזקים באמונתם, וכאשר היו בתוך תאי הגזים ובצל ארובות הכבשנים היו צועקים בכל מאודם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" והרי אמונתם לא התערערה - אם כן מה ערכה של שאלה של אדם שלא היה שם אל מול אמונתו של אותו אדם שכן היה שם? הרי הנה לנו המון אנשים שהיו בשואה ולא איבדו אמונתם, ואם כן מדוע שאת אותם אנשים לא ניקח כמורי דרך? מדוע להתייחס דווקא לאותם אנשים שאיבדו אמונתם ולהזדהות עמם בהקשר לאמונתם ולא בהקשר לאמונת אותם אלו שהיו בשואה, עברו את השואה ונשארו מאמינים? הרי אותו אחד שכופר במציאות האלוקים הוא סך הכל חסר תכונה בסיסית, שהרי נפש האדם הבריא, יש בה מעצם טבעה אמונה בבורא עולם ובהשגחה.
כלל חשוב יש לנו כמעט בכל דרך ארוכה המובילה להבטחה טובה, מי שנושר בדרך הוא ההוכחה לאי אמיתות הדרך? הטוען זאת יודע שהטענה אבסורדית:
לפני כ 20 שנים השתתפתי ביום גיבוש סיירות לפני השירות הצבאי, ביום הראשון מויונו האנשים, לאחר מבחנים פיזיים ועיוניים רבים לאחת מ 3 הקטגוריות:
* סיירת מטכ"ל, 669 או שלד"ג
* קורס חובלים
* שייטת 13
הטובים התקבלו לסיירת מטכ"ל, שלד"ג או 669 (יחידת החילוץ של חיה"א) או שייטת 13, בעלי היכולות השכליות הגבוהות עם יכולות פיזיות קצת פחות טובות התקבלו לקורס חובלים. אז הוזמנו החיילים לגיבוש חובלים בן שבוע, באופן נפרד. שם גם נעשו מיונים, היו נושרים רבים, מתוך אלפים שהשתתפו ביום הסיירות המקורי נשארו כמאה לגיבושי הסיירות וכמאתיים לקורס חובלים. בתום גיבוש חובלים, המצטיינים נשארו בחובלים, המעט פחות מכך הופנו לגיבוש צוללות (גיבוש נוסף של כמה ימים) ומרבית המשתתפים (כ 90%) נשלחו לבתיהם או לגיבוש צנחנים.
אז מי כאן האינדיקציה לאיכות היחידה? אלה שנשרו לא התאימו או התייאשו בדרך? או זה שהתקבל לסיירת מטכ"ל?
הרי כל הנסיון לטעון את הטענה הנלוזה שאנשים נטשו את הדת היא היא ההוכחה לאי הרלוונטיות שלה היא מגוכחת ואף מרושעת. הדת היהודית מעניקה מכלול מדהים של חיים מאושרים בעולם הזה ובונוס: עולם הבא, אך היא דורשת מאמץ... מי שלא מוכן להתאמץ או אינו בעל היכולות לא יכול לטעון כנגדה דבר כי אם כנגד יכולות הנפש המועטות שבו, או עצלותו.
altלאחר שהתקבלתי ליחידת הצוללות לא הטחתי רפש בקורס חובלים או בסיירת מטכ"ל, עשיתי את חשבון הנפש שלי, היכן לא השקעתי מספיק בגיבוש או היכן נקודות החולשה שלי להבא. ואם סתם תרצו לדעת, היה לי שירות מעניין מאין כמוהו, מבודד, שבועות מתחת למים עם המון זמן ללמוד ולהעמיק, נכנסתי לצוללת חילוני, ותורה הרי היא כמים, עם הטבילות הרבות של הצוללת במים התקרבתי לאמת, לאחר 15 שנה היה לי האומץ גם להפוך זאת לדרך חיים אמיתית. תודה לבורא עולם וחיל הים.
ונחזור לעניינינו:
ישנם אנשים נוראים המנצלים את השואה בצורה צינית כדי להפוך שאלות על הנהגת הבורא שלא מובנות לנו למעין "הוכחה" שאין בורא. מסקנה תמוהה לחלוטין לנוכח הדברים הבאים שנראה במאמר זה.
רבים מאותם אלו ש"הפסיקו להאמין" בעקבות השואה לא היו מאמינים גם לפני כן ואפילו אם באו מבית שומר מצוות ומחברה מסורתית, עם הטלטלה הגדולה והרס המסגרות החברתיות שבאו מקרבן - פסקו ממילא גם לקיים מצוות. רבים מהם היו ילדים כאשר התחוללה השואה ואמונתם לא הייתה בשלה וחזקה דיה. ואלו שלא היו שם, לא קבעו אורח חייהם עפ"י מאורעות השואה, לא בשאלת האמונה ולא בשאלות אחרות.
גם המאמין שואל שאלות על השואה אך כשאלה עיונית שהתשובה עליה לא תקבע את אמונתו אלא כשאלה שהיא חידה. ואותו שואל שואל כדי לדעת את דרכי ה' ולהתקרב אליו באמת. ל דעת אמת כמובן,
הבה נתבונן, האם הטענה שבגלל שהייתה שואה לא יתכן שיש אלוקים, היא הגיונית?
הרי את עצם קיומו של הבורא אנו מסיקים מהבריאה עצמה, מהשכל וההיגיון הישר וכל מי שיטען אחרת כנגד ההיגיון והשכל הישר נקראנו בפינו "משוגע" או "לוקה בנפשו" שהרי מתנגד להגיון.
וכעת נעבור למשל: לאבא דוד היה ילד בשם מנשה שהיה מרגיז אותו, היה מפריע ומשתולל צועק ומקלל. אמר לו אביו להירגע ולשלוט על עצמו פן ייתן לו עונשים חמורים עד שיפנים שאסור להתנהג כך. הילד התנהג כאילו לא שמע את אביו מעולם והמשיך מקלל וצועק, משתולל ובכך הרגיז את אביו עד מאוד. האבא שחמתו בערה בו רצה לעורר את הילד מיידית לשוב מדרכו הרעה והחליט להנחית סטירה על לחיו של הילד שתרגיעו ותעורר אותו. מנשה שקיבל את הסטירה עצר לפתע החל בוכה ומיילל בעודו צועק שאין לו אבא, מעולם לא היה לו אבא והוא לא קיים.
כעת נעבור למסקנות: האם בגלל שהילד קיבל מכה מהאב זה אומר שהאבא לא קיים? וכי איזו מחשבה משוגעת היא זו? האבא קיים, עצם ההוכחה שהוא קיבל סטירה ממנו לאחר אזהרות האב, זוהי הוכחה טובה מאוד.
ומה אומרים אחינו הטועים? "היות והייתה שואה אין אלוקים". הרי הדבר מגוחך, הרי השואה היא כמעין סטירה של הבורא כלפי בניו (עם ישראל) לעורר אותם מהתנהגותם הרעה, וכי בגלל סטירה זאת נטען כי לנו אבא? הרי האבא הוא שנתן לנו את הסטירה לאחר שהזהירנו בתורה לא להתנהג כשם שהתנהגנו. אם איננו מבינים את הנהגת הבורא האם זה אומר שאין בורא?
לכן דעה זאת מגוחכת ואבסורדית לחלוטין. אוכיח שהאלוקים דווקא כן היה בשואה, מלבד האזהרות שנתן.
- איך יכול להיות שאלוקים לא היה בשואה?
אם אלוקים לא היה בשואה, כל מאורעות השואה נראים די מוזרים, אוסף של מקרים על גבי מקרים ופלאות על גבי פלאות. כאשר יש אלוקים הדבר מובן, כאשר אין, הדבר תמוה.
? src=- עליית היטלר לשלטון היא פלא, חדל אישים ועני, מעורער בנפשו ובלתי מסוגל לשום עבודה, ללא משפחה ובשוליה של החברה, הגיע מבית אשפתות לשלטון במחצית העולם התרבותי. לאחר שניסיונו לתפוס את השלטון בכוח נכשל הוא וחבריו נאסרו לתקופות ממושכות, אך הצליח לאחר מכן בכל זאת לזכות בקולות של רוב בני עמו. האם זוהי דרך הטבע?
- מהלך המלחמה היה בלתי טבעי, הצלחות מדהימות של הגרמנים שכבשו ארצות גדולות וחזקות בזמן קצר - הצלחות שלא צפו גדולי המומחים הצבאיים ושהפתיעו את הגרמנים עצמם, האם אפשר להסביר זאת בדרך הטבע?
- הברית של הגרמנים עם רוסיה, אויב מוצהר של היטלר מראשית דרכו,שאפשרה לו להכריע את פולין במהלומת בזק, הייתה הפתעה ומהלך היסטורי בלתי צפוי ומובן.
- האטימות שגילה סטאלין הצורר הרוסי לכל האזהרות שהוזהר בפני ההתקפה הגרמנית הממשמשת ובאה עליו - אטימות שהביאה תחת שלטון הנאצי כשני מליון יהודים נוספים ברוסיה - היא לא מובנת.
- וגם כישלונות הנאצים היו מופלאים, מי שלמד היסטוריה מכיר את ניסי אל עלמין וסטלינגרד, שלא נצפו ע"י שום מומחה צבאי ושאף לאחר מעשה - מוסברים בדוחק רב בלבד.
- גם את שנאתם הרבה של הנאצים ליהודים אי אפשר להסביר בצורה הגיונית.
ועוד מאורעות רבים שהתרחשו בנסים.
האם עדיין יש פליאה היכן היה אלוקים בשואה? הרי יד ה' ניכרת בכל צעד וצעד במאורעות אלו.
(עיין: מכתב מאליהו ח"א עמודים 203-204).
- נמצאנו למדים:
א. אין הבדל מבחינה שכלית בין השאלות: מדוע הייתה שואה, מדוע היה מבול, מדוע ילד קטן נדרס מתחת לגלגלי המכונית, זוהי אותה שאלה לגבי הצדק האלוקי, היכן היה האלוקים בכל המקרים הללו.
ב. כל הלומד תנ"ך אינו יכול להיות "מופתע" למה קרתה השואה, השואה מצדיקה את הכתוב בתנ"ך.
ג. הטוען שאין אלוקים בעקבות השואה ומאורעות קשים כגון השואה, מוכיח שיש אלוקים ושהתורה ניתנה מידי בורא שחזה את העתיד שהרי בתורה עצמה כתוב שאכן הבורא לא יתגלה ויסתיר פניו כאשר עם ישראל יחדל מקיום מצוות, ואז יבואו צרות גדולות ומאורעות קשים, בעקבות כך אנשים יטענו שאין אלוקים. ואכן הדבר היה כן.
ד. האומר "היכן היה אלוקים בשואה" טועה ובגדול, שהרי לא היה יכולה להיות שואה ללא אלוקים, שהרי כל מאורעות השואה התרחשו בניסים כמו עלייתו של היטלר לשלטון ועוד.
ה. נוכחנו לדעת על מציאות הבורא מצד הבריאה ואם הנברא אינו משיג את הנהגות ופעולותיו של הבורא אין זה אומר שאין בורא.
Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 - למה הקב"ה עשה כך?
הקושיה הגדולה המנסרת במוחנו: מדוע עשה ה' ככה לעם הזה ומה חרון האף?
ולמרות שאין אנו יודעים בדיוק את דרכו של ה' ומדוע פעל מה שפעל בשואה, נאמר את מה שהתגלה לנו בתורתנו הקדושה ומה שגילו לנו חז"ל לגבי דרכי הנהגותיו של ה' בעולמינו, וננסה לקרב את הדברים אל השכל (ר' יצחק הוטנר התנגד לכך אך בעל ה"חובת לבבות" והאדמו"ר מסאטמר (ויואל משה) כתבו שמצווה לעשות כן ואנו נלך על פי דרכם):
התבוללות:
? src=זה לשון הנביא יחזקאל (פרק כ): "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ה' אלוהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה בחמה שפוכה אמלוך עליכם".
היו כמה תקופות בדברי ימינו, שבהן התקרב ישוב גדול של יהודים לתרבות העמים הגויים, במידה כזו שההשכלה הכללית דחתה את ההשכלה התורנית לקרן זווית, הייתה זו תקופת ספרד, איטליה, גרמניה - ושלשתן הסתיימו בקטסטרופה: בספרד - גירוש היהודים, באיטליה - ירידה לטמיון כמעט מוחלט, בגרמניה - השואה.
ההשכלה הברלינאית והאמנציפציה (שוויון זכויות) עיצבו את דמותה של יהדות גרמניה במשך 150 שנה בערך, היא ניתקה את רוב יהודי גרמניה מזיקה יהודית ואין צורך לומר שגם מ"אורח חיים" יהודי, וכן הגיעו למצב של שכחת התורה. להשכלה הייתה השלכה במזרח אירופה שם לא הקיפה את ההמונים אך הייתה ניכרת היטב השפעתה ההרסנית. המשכילים הקימו שם דורות של מתבוללים ואף משומדים ומצאו כר נרחב לעבודתם ההרסנית בתנועה הציונית. "תנועת ההשכלה" רצתה ליצור עם יהודי חדש שאיננו שומר תורה ומצוות. תנועה זו פשטה מברלין לכל גרמניה ולבסוף סחפה חלק ניכר מכלל יהדות אירופה.
התוצאה העצובה והבלתי נמנעת היתה, כידוע, התדרדרות הדור הצעיר להתבוללות נוראה, ואפילו להתנצרות בהיקף שהדהים גם את ראשי תנועת ההשכלה. וכל תנועה בעל נטייה השכלתית שריחקה המונים מהיהדות - נסתיימה באסון. מיד אחר כך, פרצה השואה אשר "נולדה" בברלין, פשטה בראשיתה בגרמניה, ולבסוף עברה על כל יהדות אירופה.
- וכתב "החת"ם סופר" (דרשות חת"ס, ח"א דף צח): " אך רע ומר כשישראל יושבים שקטים אצל המלכויות כמו שאנו רואים שהמלכויות בכל מדינות נותנים חירויות לישראל וע"י מתבררים למינות (כפירה)".
? src=ובספר "בעקבתא דמשיחא" כתב הגאון הרב אלחנן וסרמן הי"ד (נרצח בשואה), לפני השואה: "בספר יחזקאל (פרק כ') נובא כי בעקבות המשיח יכריזו על סיסמא "נהיה גויים". הנבואה החלה להתגשם לפני 150 שנה ע"י נושאי השכלת ברלין. הסתירו את הסיסמא תחת המימרא: "היה יהודי באהלך ואדם בצאתך". לא ארכו הימים ופרי השיטה הזו גמל ובשל, הבנים המירו את דתם. בסיסמא זו היה משום חתירה תחת יסודות התורה. התורה הזהירה את היהודי על התבדלות גמורה בכל אורח החיים מהעמים אשר סביבותיהם. "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ), והמשכילים עמדו בשלהם רק "ככל הגויים". אמר הקב"ה: "היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים...חי אני נאום ה' אלוהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". ה' יתברך יתחיל ביד חזקה אם העם יעמוד במריו תבוא גם ה"זרוע הנטויה", אם יוסיף העם ללכת בקרי תבוא "החמה השפוכה". אין לדעת לאיזה מן שלושת התהליכים הגענו היום, העתיד הקרוב יוכיח לנו את זאת. בכל אופן ברור הוא, כי נבואת "היו לא תהיה" תתגשם. הגויים מגרשים אותנו מגבולם. רגיל בפי העולם לומר "קשה להיות יהודי". הנה נשתנו העיתים ובזמן האחרון קשה פי שבע ליהודי להיות גוי. הגוים שולחים אותם מעל פניהם. בשם הגאון בעל "ביית הלוי" ע"ה אומרים: כתוב "המבדיל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים", בין אור לחושך יש מרחק ידוע וקבוע, ואין בכוח ילוד אישה להוסיף או לגרוע על מרחק זה, גם בין ישראל לעמים יש מרחק ידוע המבדיל ביניהם. אם היהודים מדלגים על הגבולות ומתקרבים לגויים יותר מן המידה, הגויים דוחפים אותם חזקה למקומם הקבוע. מדבריו של הגאון יוצא כי באופן יחסי למידת ההתקרבות מצד היהודים באה גם הדחיפה מצד הגויים. נוכחנו לדעת במדינות שהיהודים התבוללו כמעט לגמרי בין שכניהם, ספגו גם דחיפה איומה מידם, גם במצרים בשעה שהשעבוד הכביד מאוד על בני ישראל התחילו בני ישראל מקרבים עצמם אל המצרים בחשבם כי זה יקל עליהם את העול הקשה. מה עשה הקב"ה? "הפך לבם לשנוא עמו" (תהלים קה). שנאתם של המצרים עוד גברה אל היהודים מבקשי קרבתם. עד שנוכחו היהודים ועמדו על טעותם ובאה גאולתם. הוא הדין אצלנו "אם אתם מובדלים מן העמים הרי אתם שלי, ואם לא הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו".
- ועוד כתב רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד בהמשך: "בימינו אלא בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להם יקריבו את קורבנותיהם הרי הם הסוציאליזם והנציואליזם, את תורת הנציואליזם (הלאומיות) ניתן להגדיר בקיצור - "נהיה ככל הגויים..." - ברור כי שיטה זו נחשבת עבודה זרה עפ"י דעת תורה...בשמיים הרכיבו את שתי העבודות לאחד - נציונל סוציאליזם... ויצרו מהם מטה זעם החובל ביהודים בכל קצוות תבל, הטומאות להן סגדנו הן החובטות בנו..."!
/* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;}
השואה בעיקרון היא מעין עונש + התעוררות לעם ישראל. היא קם קיום התראה ואזהרה לעם ישראל, שלא הקשיבו לאזהרה ולהתראה.
הדבר דומה לאבא שמזהיר את בנו: "אם תילך עם השכן הרע שמדרדר אותך לסמים, אני אתן לך סטירה, הבנת אותי?!" לאחר מכן הבן הלך עם אותו שכן רשע. ראה זאת האבא, הלך ונתן לבנו סטירה מצלצלת באמצע הרחוב וצעק עליו לא לעשות זאת יותר "הזהרתי אותך או לא?!" צעק האב. ומה יאמרו כעת כל אותם אלו שעמדו מהצד (ואתה אחד מביניהם)? "איזה אבא רשע, מרושע משחית ושונא ילדים!!!".
כעת הנמשל מובן. ,
נמשיך,
- וכתב בעל ה"משך חכמה" (פרשת בחוקותי): "עוד מעט ישוב לאמור: שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנתא
(לומד מקלקלה ולא לומד מתקנה), יחשוב כי ברלין היא ירושלים,וכמקולקלים שהם עשיתם, כמתוקנים לא עשיתם, ואל תשמח ישראל ואל תגיל כעמים. אז יבוא רוח סועה וסער יעקרור אותו מגזעו, יניחהו לגוי מרחוק אשר לא ידע לשונו, ידע כי הוא גר, שונו שפת קודשנו, ולשונות זרים המה כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה' אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים".
- אף הגאון האדיר רבי ישראל יעקב קנייבסקי (הסטייפלער הקדוש) זצוק"ל כתב כן בספרו "חיי עולם" (עמוד לז): "רואים אנו בזה אצבע אלוקים, כי התחלת פריקת העול רחמנא ליצלן, באופן מאורגן התחיל באשכנז (גרמניה) ומשם הופץ לשאר הארצות, וגם הגזירה להרוג ולאבד באה מאותה המדינה הרשעה".
- ובספר "מכתב מאליהו" כתב על "סוד תקופתנו" כך (חלק ד' עמוד 124):
אנו משתוממים על החורבן הנורא שפקד אותנו בדורנו, ואנו שואלים לעצמנו על מה עשה ה' ככה...מה חורי האף הגדול הזה. אבל נתבונן נא, כל התקפה שקדמה לחורבן הייתה זמן הקלת שעבוד הגלות מעל בני ישראל. עוד לפני מאה וחמישי שנה היה כלל ישראל כמנודים ומתועבים בין יושבי תבל, ורק בדורות האחרונים התחילו הגויים להקל את העול מעלינו ולהתחיל ולהשוות את זכויותינו למצבם הם, וכך התחילה תקופת ה"אמנציפציה". ובשנים האחרונות כבר התחילו לדבר אודות א"י ועל אפשרות נתינה לנו למקום מושב ומנוחה. אותם הגויים אשר מלפנים היינו אצלם ללעג ובוז ונחשבנו בעיניהם כפחותים שבפחותים, והרי גם אצלם ארץ ישראל היא ארץ קדושה, ועם כל זאת נתן ה' בליבם לחשוב שיתנוה לנו.
ברור הוא שתקופת ה"אמנציפציה" הייתה מזדמנת מאת ה' יתברך לשמש לנו הכנה לביאת המשיח, ולצורך זה הוקל עול הגלות מעלינו. כי ההכנה לימות המשיח דורשת מאתנו עבודה רוחנית רבה כדי להגיע למדרגת הגאולה ומצב של צרות תכופות והשפלות תדירות אינו מסוגל להשגת דחף העלייה הנדרש. נמצא שההארה החדשה הזאת וההקלה במצבנו באו כדי שנשתמש בהם לצרכי הקדושה. וכיוון שהפכנו את המטרה ובמקום להכיר את הרמז מלמעלה להתכונן לגאולה מתוך שמחה והרחבת הדעת, השתמשנו במצב החדש להתערב בגויים וללמוד ממעשיהם, הרי ארבה לנו הסכנה הידועה של הכנה לקדושה שאינה באה אל תכליתה...וזה שלא היה החורבן אלא עכשיו אף שהתהליך ההתבוללות היה הולך וגובר כבר זמן ארוך, זה מפני שהקב"ה מאריך אפו ואינו מביא את הפורענות אלא לאחר שנתמלאה הסאה ואין עוד תקווה שההשפעה תביא לידי תיקון. וכן מצאנו בבית המקדש הראשון שעמד זמן רב ועדיין היו בו עשרה ניסים אף לאחר שהעמיד מנשה צלם בהיכל...ואם לאחר החורבן הנורא ממשמשת ובאה שוב תקופה של חסד אל לנו לשנות באולתינו אלא נכיר את הרמזים מלעילא ונאחוז בהארה לשוב בתשובה גמורה.
? src=- מדוע נספו צדיקים?
עוד קשה להבין, למה צדיקים וחסידים גאוני ארץ עונו ונספו בשואה ולא הגינה עליהם תורתם וצדקתם.
לפי היהדות, מטרת כל אדם בעולם היא לתקן את עצמו (ובייחוד בדורות אלה, שאנו נשמות מגולגלות שצריכות לתקן עצמן). דהיינו, בן אדם שרצח למשל, יכול לחזור בגלגול ולהיענש בחייו אלה ע"י סבל וייסורים, או להזדכך בגיהינום קודם כניסתו לגן עדן או לחזור בגלגול של יצור כלשהו ולהיענש בכך. כולנו גלגולים וכולנו באנו לתקן. אחת הסיבות שהגאולה ממאנת להגיע היא צורך הבחירה של הנשמות לתקן את עצמן בעולם. אדם שסובל, בדרך כלל אדם סובל על חטאים שעשה בחייו אלה, אך הוא משלם גם על מעשים שעשה בגלגול קודם.
אותם אנשים באו בגלגול, ואדם לא משלם תמיד רק על חטאיו בגלגול זה אלא גם על חטאיו בגלגול קודם, אם לא תיקן אותם, הייסורים והמיתה בגלגול הזה, כיפרו לכל אחד שהיה בשואה על הגלגול הקודם ותיקן אותם מן העבירות שעשו בגלגול הקודם כדי לנקות אותם בעולם הזה במשך תקופת זמן מסוימת ולא לנקות אותם בעולם הבא בצורה קשה יותר בהרבה ממה שאנו מכירים. ל דעת אמת כמובן,
למה הדבר דומה? תאר לעצמך שאתה נמצא במהלך ניתוח ורואה אדם לבוש חלוק (רופא) חותך את בטנו של חברך! הרי תקפוץ עליו (על הרופא) במחשבה שבא להרוגו. ועם זאת, לו ידעת שחברך סובל מבעיה בכליות וחיכה כבר חודשים לניתוח הזה, רק אז היית מבין שהסבל הזה שאותו חברך נאלץ לעבור הוא לטובתו ואותו רופא רק בא לעזור. אם היית יודע יותר, היית אף יודע שהבעיה בכליות היא אשמתו של חברך שהיה שותה הרבה יין לשכרה וכל זאת באשמתו ואת סבל הניתוח עליו לעבור מכיוון שלא נשמע לעצות הרופאים להפסיק משתייתו. מכאן שהרופא עושה חסד גדול עם חברך שפגע בעצמו נגד עצת אותו הרופא!
כלומר, אתה הגעת באמצע הסרט!
ומה הנמשל? הנמשל הוא לאדם בעולם הזה שרואה חברו הטוב סובל ואינו יודע למה. (מצדי, גם חברו אינו יודע) ועם זאת, הוא מתבונן בדברים בלב קשה ואינו מקבל בדעתו כי יתכן שהוא טועה והצדק בכל זאת נעשה עימו.
אנו צריכים להבין כי אין מיתה בלא חטא מסויים שבגינו מתחייבים במיתה והחטא יכול להיות בין בחיינו אלה או בין בחיינו מגלגול קודם. ועוד, שהחטא שחטאו בו הצדיקים הוא לא באותה דרגה שבה חטאו אחרים, אנשים בעלי מידות טובות ושומרי מצוות, אנשים קדושים כאלו מקפידים עמם מן השמיים בחומרה רבה יותר על חטאים שהם עשו, גם אם החטאים הם קטנים, פשוט, מכיוון שהם צדיקים והם לא אמורים לחטוא ברמה כזאת, ואם עשו כן מגיע להם עונש רב יותר משל אחד שלא צדיק וחטא באותו חטא. והדבר דומה לקבצן שגנב ולא יישפט באותה חומרת הדין כמו מרצה באוניברסיטה שגנב.
ועוד, הדבר דומה לספינה שבה יש נוסעים, ואחד מהם החליט לעשות חור בספינה אזי כל הספינה תטבע, למרות שהאחרים לא עשו חור. והנמשל: בשואה אכן היו צדיקים, אבל הם נתפסו בעוון הדור, היות והדור היה קשה וחוטא לה' הצדיקים גם נתפסו עמם בגזירה, וכתוב (שבת לג): "צדיקים נספים בעוון הדור", מכיוון שכאשר ניתנת רשות למלאך המוות להרוג, הוא אינו מבחין בין צדיק לרשע. רק אם האדם הוא צדיק גמור, יכול להינצל. וכמו שכתוב (בבא קמא ס): "כיוון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים".
וכתב רבי שמחה זיסל זיו המכונה "הסבא מקלם" שאין הכוונה שהמשחית מעניש יותר מהנגזר, אלא כיוון שהדור מקולקל יש צורך שעה לדון את הצדיק בכל חומר הדין אף על עבירות קלות שהוא עשה, אולי יראו אחרים ויקחו מוסר וילמדו קל וחומר על חטאי עצמם.
יתירה מזו, אנו צריכים להבין, שכל הרחמים שלנו על אותם אנשים שנרצחו בשואה הם רחמים שנטע בנו הבורא. ודאי שהבורא רחמן יותר מאיתנו פי כמה וכמה, הרחמים שלנו יש להם גבול, כאשר הילד שלנו מלוכלך אנו מכבסים אותו אך כאשר ילד אחר מתלכלך איננו מכבסים אותו. מדוע? כי הראשון הוא שלנו והשני הוא של אחר. ומכאן רואים שהרחמים שלנו נטועים בנו ע"י הבורא וגם מוגדרים. אצל הבורא הרחמים הם בלי הגבלה, והוא ודאי שרחמן יותר מאיתנו ולכן אל לנו לתמוהה על מעכשיו שודאי שמעשיו באים מתוך רחמים גם אם אנו לא מבינים כיצד.
ישנם עוד כללים, מדוע אדם נפטר, אך לא נאריך.
? src=- הכל במידה ומשקל
מיסודי האמונה היהודית, כאשר נפטר האדם, עולה הנשמה לצור מחצבתה והגוף שב אל עפרו. בבוא היום כאשר הנשמה (שהיא האדם עצמו והגוף הוא רק לבוש לנשמה כמו בגד) נקראת ע"י בוראה לתת דין וחשבון, הרי שהגוף נשאר נטול רוח חיים. הנשמה היא "חלק אלוקה ממעל" ולכן היא נצחית. היא באה לעולם הזה בתוך לבוש הגוף על מנת שתוכל לרכוש לעצמה נקודות זכות, למרות כוח החומר והיצר השוכן בגוף צריכה הנשמה לשאוף לקיום מצוות, לפעמים נכשלת הנשמה במשימתה ועל כן היא נידונה לחזור לעולם הזה בלבוש גופני אחר, על מנת שיתאפשר לה לתקן את אשר עיוותה, עצם ביאתה לעולם הזה הרי זה תיקון מכיוון שאילו הייתה מושלמת לא הייתה צריכה לזה כלל.
בספרי המקובלים כתוב על דורות שלמים שירדו לעולם על מנת לתקן חטאיהם של דורות קודמים. למשל, דור המדבר היו תיקון של דור הפלגה ועוד. אין לדעת את חטאיה של נשמה זו או אחרת השוכנת בגוף זה או אחר, לכן אין להרהר אחר מידותיו של הקב"ה בשעה שמעניש כביכול אנשים שמתנהגים כצדיקים, שהרי אנו רואים רק קטע צר של חייו הפרוסים למעשה על פני שנות נצח, וכמו שלא נוכל לקבוע שאדם מסויים לבו שבור כל ימי חייו, על סמך מה שראינו אותו מזיל דמעה אחת פעם אחת בימי חייו...כך אין לקבוע דבר ביחס לדינו של הקב"ה וכך הוא הדבר גם ביחס לדור שלם, כי הרי מאז ימי עולם חיו אנשים עד אין מספר.
בחיי הנצח אין מקום לחשב הפסד הגוף, לולא מה שע"י יסוריו יתבטל מעבודת הבורא שהיא ערך נצחי. ולכן היו חכמים שמאסו בייסורים ואמרו: "לא הם ולא שכרם", "ואיזה הם ייסורים של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה ותפילה"...ומאידך - שואה פיזית יכולה להיות טובה רוחנית כשנתבונן בראיה כוללת על כל העניין.
והרי ידוע שהדורות האחרונים, היות וקרובים הם לימות המשיח, כולם הם גלגולי נשמות של אנשים מדורות קודמים ואיננו יודעים כיצד היה כל אחד בגלגולו הקודם וכמה חטא, אך ודאי שגם כיפרו על החטאים שלהם מגלגולים קודמים, כמו שראינו בדור הפלגה שבאו בגלגול בדור המדבר.
ויאמר ה' אל-משה, הנך שכב עם-אבתיך; וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאכל, ומצאהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלא על כי-אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה
איפה היה אלוקים בשואה? מצאנו (המאמר ארוך ומרתק ודורש סבלנות)
אלקים - src=לא הוא לא נקלט בעדשות מצלמות הפאפארצי, כי טרם פיתחו עדשה שתקלוט את הבורא. אז איפה בכל זאת היה האלוקים בשואה? שתי אפשרויות שהן אחת:
1. איפה היה האלוקים? בשואה! התשובה בגוף השאלה. פרוט בהמשך.
2. איפה היה האלוקים בשואה? מססתר. פרוט בהמשך.
הקדמה: השאלה הנפוצהנדושהמתריסהלגיטימית הזו, נשאלת על ידי אבי-טיפוס קבועים המתחלקים לכמה קטגוריות עקריות:
1. אנשים שמעולם לא האמינו בקיומו של בורא לעולם ועוד לפני השואה לא היו דתיים.
2. אנשים שיש להם זיק של אחריות לגבי מה שהתרחש בשואה ולכן מפנים את השאלה לאלוקים.
3. אנשים שנתפסו ברשת של שתי הקטגוריות הראשונות.
? src=נקודת מבוא למחשבה, א': מחקרים מראים בברור שמשפחות חרדיות שלא קולקלו מרוח ההשכלה עד בסמוך לפרוץ המאורעות הנכללים בשם הכולל 'מלחמת העולם השניה' לא פרקו עול כמעט בכלל, נתונים מפתיעים שהועלמו מעינינו משך יותר מ 60 שנה, ולראיה שאלו כל ניצול שואה היום, שמרבית היהודים (הערכות גסות של כ 70%) היו בצורה כזו או אחרת לא חרדים, במובן המקורי של המושג, דהיינו חרדים כפי שמרבית יהדות אירופה הייתה לפני כ-200 שנה.
? src=נקודת מבוא למחשבה, ב': רבים נוטים לחשוב ( או נכון יותר, לרבים נתנו לחשוב) שליהודים החרדים אין תשובות למה שהתרחש בשואה ולכן הם נאחזים באמונה העיוורת המסבירה להם הכל, במקרה הטוב ובמקרה הגרוע מתעלמים. טעות, אדם שחושב כך מעולם לא שוחח עם חרדי אמיתי או כלל לא שוחח עם חרדי בחייו על נושא זה. היהודי הדתיחרדי רואה את השואה דווקא, יותר מכל מאורע אחר, דווקא בגלל מימדיו המפלצתיים, האבסורדים הרבים, חוסר ההגיון האנושי שהיה שם, כמאורע אלוקי עצום. בהמשך נסביר.
לאור האמור לעיל נכתבה להלן תשובה מובנית ומקיפה, למי שבאמת רוצה לדעת... היכן היה האלוקים בשואה:
- מי מופתע?
רבים שואלים איך יכולה להיות "שואה" לאור דברי התנ"ך?
אך האם זהו האסון היחידי בקורות ימיו של עם ישראל? איפה היה השואל לפני השואה, כאשר שמע בבית הכנסת בקריאת התורה את פרשת "נח"? למה אז לא שאל על מיליוני התינוקות שטבעו במים שבוודאי לא חטאו, ולא עליהם נאמר (בראשית ו): "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"?
איפה היה השואל כאשר קראו בבית הכנסת את פרשת "כי תשא", כאשר חטאו בעגל רק כשלושת אלפי איש, והקב"ה אמר למשה (שמות לב): "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול", "ואכלם" - היינו את כולם גם תינוקות, נשים וטף ואפילו צדיקים (שהרי שבט לוי לא חטא), וכל זה בגלל חטא של 3000 איש בלבד? למה אז לא התעורר לשאול היכן הצדק? גם משה רבינו שעומד לבטל את הגזירה לא טוען כלפי הקב"ה: הרי יש כאן צדיקים שלא חטאו, תינוקות חפים מפשע, מה הם אשמים?
והיכן היה השואל כששמע ולמד על חורבן בית ראשון ושני ומרד בר כוכבא שנהרגו בהם מיליוני יהודים, והיכן היה השואל כאשר למד שבגזירות "מסעי הצלב" נהרגו אין ספור יהודים, וב"גירוש ספרד" נהרגו מאות אלפי יהודים, ובגזירות שנות ת"ח ות"ט נהרגו ע"י חמילנצקי הצורר מיליוני יהודים - למה אז לא שאל אותה שאלה?
ואם יאמר השואל: "אינני שואל כיוון שאינני מאמין בסיפורי התנ"ך". מיד נשיב לו: "אין זה משנה, התורה שכתובת שהבורא קיים והוא גם טוב ומטיב ורחמן וכו' היא שכותבת על אירועים אלו, ממילא יש לשאול מיד גם לפי האמונה הדתית כיצד הדברים התרחשו, הרי הדברים הכתובים בתנ"ך סותרים (בורא רחמן בתנ"ך אך עם זאת עושה דברים איומים כמו שהזכרנו לעיל, כיצד זה יתכן, זוהי סתירה!).ל דעת אמת כמובן,
שכל, ר? />- שאלה שכלית או רגשית?
ששה מיליוני יהודי נטבחו ונהרגו! לכאורה יש לנו שאלה, הרי זה לא מובן, למה? וכי על חמישה או ארבעה מיליונים אין שאלה? זה בסדר? ועל שלושה מיליונים יש או אין שאלות? מתי מפסיקים לשאול? מתי זה נקרא נורמאלי? במאה אלף איש? בחמישים אלף איש? בחמישים איש? באיש אחד?
כאשר מדברים על צדק אלוקי, הצדק צריך להיות מוחלט וגם שרואים תינוק שגוסס במיטת חוליו או ילד שנדרס גם אז שאלות כמו:
אם שואלים על השואה בלבד, זה לא בגלל שהאירועים שהיו שם היו קשים יותר מן האחרים, לא בגלל ששם עולה השאלה לראשונה, היו גלויות, שמדות וצרות תמיד, אלא על השואה מתעוררים לשאול כיוון שזה היה בתקופה קרובה אלינו, זה היה בתקופת הורינו והוריהם של הורינו וזהו כבר עניין רגשי ולא שכלי! מבחינה שכלית אין הבדל בין השאלות: מדוע הייתה שואה, מדוע היה מבול או אסון אחר בעם ישראל או מדוע נהרג ילד זה או אחר.על שאלה שכלית אנו יכולים לתת תשובה, על שאלה רגשית אין אנו יכולים לתת תשובה אלא רק להשתתף בצער.
השאלה על חומרתה, נצפתה מראש בפסוקי התוכחה (דברים לא, טז-יח):
"ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו. ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול (=להשמדה). ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים"
והנה בקטע זה המילה "השואה" נחשפה בדילוג של 50 אותיות בין כל אות ואות. זוהי חוקיות מסוימת כאשר הדילוג בין האותיות שווה בין כל אות ואות באופן מדוייק, ועוד שהמילה "השואה" שנחשפת בקטע זה, מתגלית בקטע שמדובר על אירועים שמזכירים את השואה בדיוק רב להפליא! (גם ללא דילוג האותיות, הרי הבורא מזהיר שכאשר עוברים על ציוויו, אנו צפויים לקבל עונש בתקווה שיחזיר אותנו למוטב). ל דעת אמת כמובן,
הקב"ה אומר למשה:
"הנך שוכב עם אבותיך" - וכל מה שאני אומר לך יהיה אחר מותך. לא כתוב מתי הדבר יקרה.
"וקם העם הזה וזנה...בקרבו" - זה יקרה בזמן שהיהודים לא יחיו בנפרד מן הגויים, לא בתוך גטאות אלא יהיו בתוכם ובקרבם. ("בקרבו" בגימטרייה "בגרמניה" = 310(
"ועזבני והפר את בריתי" - הפעם הראשונה שיצאה קריאה נגד ברית-מילה באופן רשמי הייתה לפני השואה כאשר גייגר כתב בספרו מילות נאצה כנגד הברית-מילה. בברלין יצאה הקראה: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך". שם יצאה הקריאה: להפר את הברית הנצחית בין עם ישראל לאלוקים. להפר את התורה.
והתורה אומרת שתהיה תגובה: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא...".
"הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה" - יהודים יגידו שאם צרות כאלה יכולות לקרות, סימן שאין אלוקים בקרבי. אחרים יגידו בגלל שלא האמנתי באלוקים הוא לא היה מספיק בתוכי לכן קראו הצרות הללו. ושני הדברים קרו. היו יהודים שהכו על חטא בעקבות השואה והיו שבעטו.
אם כן אדם שטוען שאין אלוקים בעקבות השואה מהווה הוכחה בעצמו שיש אלוקים! כי האלוקים אמר שאירועים כאלה יקרו - ושיגידו בעקבותיהם שאין אלוקים, והוא שואל היכן היה אלוקים בשואה? הרי הוא אמר בעצמו שהוא לא יהיה.
אלוקים מבטיח שיש זמנים שהוא יסתתר! כאן אמנם לא כתוב בפרטי פרטים מה יקרה כאשר הקב"ה יסתיר פניו אבל בהמשך אומרת התורה (דברים לא): "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר ציויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם".
פסוקים אלה מדברים בצורה ברורה ובעוצמה רבה על אפשרות של חורבן העם. במבט לאחור, מנוקדת תצפית של דורנו, זו תמונה מדהימה, קודם כל, משום שפסוקים אלו התרחשו במציאות. הם הלמו בעם, שאכן מרד, שהפר את הברית, וזנח את קיום המצוות. עם ישראל אכן נענש בהתאם לחוק "החטא ועונשו" המקראי. נענש כפי שלא נענש עם מעולם. המילים הנוראות "והיה לאכול" ו"מצאהו רעות רבות וצרות" נפרטו במשך הדורות לפוגרומים, מדורות האינקוויזיציה, לנשחטים במסעי הצלב, לאין ספור נגישות מכל סוג עד לאושוויץ ו"השואה" האיומה והנורא.
? src=וכתבה התורה שיגידו בגין יסורי תופת אלו: "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה"
וכותב המלבי"ם על הפסוק: "ויל פי זה יוכיחו בני ישראל אחר שמצאו אותם צרות רבות ואין משגיח עליהם...שאין אלוקים שופטים בארץ...ויוכיחו מזה שאין השגחה...אבל, אדרבה, היה להם להוכיח בהפך ממה שהסתיר פנים ע"י עוונותם, הרי שיש שופט...והטעם שהסתרתי פני עתה הוא על כל הרעה אשר עשה..."
אכן דווקא משום כך נכתבו הדברים בספר התורה. למען ידעו הדורות הסובלים, שגם הכפירה באלוקים בעת הצרות הגדולות, נחזתה מראש. למען יבינו שעצם תיאור המצב אלפי שנים בטרם בוא הטרגדיה, נוטל את העוקץ מחריפות הכפירה עצמה. הקב"ה מודיע מראש על השתלשלות המאורעות ואימיהם ומכריז בעצם הודעה זו שהוא עצמו קיים כשהתעלמותו מן המתרחש היא הסתרת פנים: "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, על כל הרעה אשר עשה"
ועוד פסוקים שמדברים על עניין זה של השואה בפרשת האזינו (דברים לב):
"אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם. לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת".
פסוקים אלו מופיעים אחרי תיאור דרכו של עם ישראל בעולם. תיאור, הבוחן ובודק את התנהגותו לאור התפקיד האלוקים שמייעדת לו התורה. בגלל תפקיד זה, שאותו אין הוא ממלא כיאות - נאמרו הפסוקים הללו. בגלל אכזבת האלוקים הכה עמוקה, תאבד לעם זכות קיומו כמעט.
ופירש רבינו עובדיה ספורנו את הפסוק:
"אמרתי אפאיהם" - אשאיר איזו פאה מהם, והמותר אכלה כמו שאעשה באחרית הימים, אחרי שלא השגתי שלמותם לא במתן תורה, ולא בארץ ישראל, ולא בגלות וכו'..
אך את שרדתו המופלאה של עמינו אפשר לתלות ברשעותם של שונאינו: "פן יאמרו ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת" - פירושו הוא, שאויבינו יראו בהצלחתם להשמיד את ישראל, הוכחה לצדקת דרכם שלהם, לאי אמיתותה של התורה, לחוסר תוקפו של המוסר היהודי ולביטול ערכה של תעודת אלוקי ישראל באנושות ובזאת אין האלוקים חפץ ומשום כך אויבי ישראל לא יוכלו לו לעם ישראל ולא יפיקו זממן לעולם, למרות שעם ישראל ראוי לעונש זה.
ועוד פסוקים המדברים על מצב של עזיבת דרך ה':
(ויקרא פרק כ"ו) ( דברים פרק כ"ח)
אלו הם הדברים המהממים של התורה הקדושה. איתם עלינו לחיות. מי שלומד תנ"ך לא יכול להיות מופתע מאירועי השואה - ההתראה הייתה כתובה.
ל דעת אמת כמובן,
- "היכן היה האלוקים שלכם בשואה?"
בדרך כלל בכל דו שיח בין שומר תורה ומצוות לחילוני מופיע השאלה הזאת. והרי אותם אלו ששואלים את השאלה הם אנשים משתי סוגים:
א. אלו שמאורעות השואה העבירום על דעת קונם, ונתערערה אמונתם.
ב. אנשים שלא התייסרו בעצמם אך כאבם ויסוריהם של אחיהם בית ישראל ערערו את יסודות אמונתם.
ג. אנשים שמנסים לנצל בצורה צינית את הטרגדיה של השואה ולהפוך שאלות על הנהגת הבורא שאינם מובנות לו למעין "הוכחה" לשלילת מציאות הבורא.
ולסוג הראשון של האנשים לא נוכל לענות ולהתווכח עמם שהרי כפירתם היא רגשית ואל שכלית, ולבם הוא שנפגם.
ובהקשר לסוג השני של האנשים, הרי היו אותם אלו שעמדו בניסיון של השואה, שהיו חזקים באמונתם, וכאשר היו בתוך תאי הגזים ובצל ארובות הכבשנים היו צועקים בכל מאודם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" והרי אמונתם לא התערערה - אם כן מה ערכה של שאלה של אדם שלא היה שם אל מול אמונתו של אותו אדם שכן היה שם? הרי הנה לנו המון אנשים שהיו בשואה ולא איבדו אמונתם, ואם כן מדוע שאת אותם אנשים לא ניקח כמורי דרך? מדוע להתייחס דווקא לאותם אנשים שאיבדו אמונתם ולהזדהות עמם בהקשר לאמונתם ולא בהקשר לאמונת אותם אלו שהיו בשואה, עברו את השואה ונשארו מאמינים? הרי אותו אחד שכופר במציאות האלוקים הוא סך הכל חסר תכונה בסיסית, שהרי נפש האדם הבריא, יש בה מעצם טבעה אמונה בבורא עולם ובהשגחה.
כלל חשוב יש לנו כמעט בכל דרך ארוכה המובילה להבטחה טובה, מי שנושר בדרך הוא ההוכחה לאי אמיתות הדרך? הטוען זאת יודע שהטענה אבסורדית:
לפני כ 20 שנים השתתפתי ביום גיבוש סיירות לפני השירות הצבאי, ביום הראשון מויונו האנשים, לאחר מבחנים פיזיים ועיוניים רבים לאחת מ 3 הקטגוריות:
* סיירת מטכ"ל, 669 או שלד"ג
* קורס חובלים
* שייטת 13
הטובים התקבלו לסיירת מטכ"ל, שלד"ג או 669 (יחידת החילוץ של חיה"א) או שייטת 13, בעלי היכולות השכליות הגבוהות עם יכולות פיזיות קצת פחות טובות התקבלו לקורס חובלים. אז הוזמנו החיילים לגיבוש חובלים בן שבוע, באופן נפרד. שם גם נעשו מיונים, היו נושרים רבים, מתוך אלפים שהשתתפו ביום הסיירות המקורי נשארו כמאה לגיבושי הסיירות וכמאתיים לקורס חובלים. בתום גיבוש חובלים, המצטיינים נשארו בחובלים, המעט פחות מכך הופנו לגיבוש צוללות (גיבוש נוסף של כמה ימים) ומרבית המשתתפים (כ 90%) נשלחו לבתיהם או לגיבוש צנחנים.
אז מי כאן האינדיקציה לאיכות היחידה? אלה שנשרו לא התאימו או התייאשו בדרך? או זה שהתקבל לסיירת מטכ"ל?
הרי כל הנסיון לטעון את הטענה הנלוזה שאנשים נטשו את הדת היא היא ההוכחה לאי הרלוונטיות שלה היא מגוכחת ואף מרושעת. הדת היהודית מעניקה מכלול מדהים של חיים מאושרים בעולם הזה ובונוס: עולם הבא, אך היא דורשת מאמץ... מי שלא מוכן להתאמץ או אינו בעל היכולות לא יכול לטעון כנגדה דבר כי אם כנגד יכולות הנפש המועטות שבו, או עצלותו.
altלאחר שהתקבלתי ליחידת הצוללות לא הטחתי רפש בקורס חובלים או בסיירת מטכ"ל, עשיתי את חשבון הנפש שלי, היכן לא השקעתי מספיק בגיבוש או היכן נקודות החולשה שלי להבא. ואם סתם תרצו לדעת, היה לי שירות מעניין מאין כמוהו, מבודד, שבועות מתחת למים עם המון זמן ללמוד ולהעמיק, נכנסתי לצוללת חילוני, ותורה הרי היא כמים, עם הטבילות הרבות של הצוללת במים התקרבתי לאמת, לאחר 15 שנה היה לי האומץ גם להפוך זאת לדרך חיים אמיתית. תודה לבורא עולם וחיל הים.
ונחזור לעניינינו:
ישנם אנשים נוראים המנצלים את השואה בצורה צינית כדי להפוך שאלות על הנהגת הבורא שלא מובנות לנו למעין "הוכחה" שאין בורא. מסקנה תמוהה לחלוטין לנוכח הדברים הבאים שנראה במאמר זה.
רבים מאותם אלו ש"הפסיקו להאמין" בעקבות השואה לא היו מאמינים גם לפני כן ואפילו אם באו מבית שומר מצוות ומחברה מסורתית, עם הטלטלה הגדולה והרס המסגרות החברתיות שבאו מקרבן - פסקו ממילא גם לקיים מצוות. רבים מהם היו ילדים כאשר התחוללה השואה ואמונתם לא הייתה בשלה וחזקה דיה. ואלו שלא היו שם, לא קבעו אורח חייהם עפ"י מאורעות השואה, לא בשאלת האמונה ולא בשאלות אחרות.
גם המאמין שואל שאלות על השואה אך כשאלה עיונית שהתשובה עליה לא תקבע את אמונתו אלא כשאלה שהיא חידה. ואותו שואל שואל כדי לדעת את דרכי ה' ולהתקרב אליו באמת. ל דעת אמת כמובן,
הבה נתבונן, האם הטענה שבגלל שהייתה שואה לא יתכן שיש אלוקים, היא הגיונית?
הרי את עצם קיומו של הבורא אנו מסיקים מהבריאה עצמה, מהשכל וההיגיון הישר וכל מי שיטען אחרת כנגד ההיגיון והשכל הישר נקראנו בפינו "משוגע" או "לוקה בנפשו" שהרי מתנגד להגיון.
וכעת נעבור למשל: לאבא דוד היה ילד בשם מנשה שהיה מרגיז אותו, היה מפריע ומשתולל צועק ומקלל. אמר לו אביו להירגע ולשלוט על עצמו פן ייתן לו עונשים חמורים עד שיפנים שאסור להתנהג כך. הילד התנהג כאילו לא שמע את אביו מעולם והמשיך מקלל וצועק, משתולל ובכך הרגיז את אביו עד מאוד. האבא שחמתו בערה בו רצה לעורר את הילד מיידית לשוב מדרכו הרעה והחליט להנחית סטירה על לחיו של הילד שתרגיעו ותעורר אותו. מנשה שקיבל את הסטירה עצר לפתע החל בוכה ומיילל בעודו צועק שאין לו אבא, מעולם לא היה לו אבא והוא לא קיים.
כעת נעבור למסקנות: האם בגלל שהילד קיבל מכה מהאב זה אומר שהאבא לא קיים? וכי איזו מחשבה משוגעת היא זו? האבא קיים, עצם ההוכחה שהוא קיבל סטירה ממנו לאחר אזהרות האב, זוהי הוכחה טובה מאוד.
ומה אומרים אחינו הטועים? "היות והייתה שואה אין אלוקים". הרי הדבר מגוחך, הרי השואה היא כמעין סטירה של הבורא כלפי בניו (עם ישראל) לעורר אותם מהתנהגותם הרעה, וכי בגלל סטירה זאת נטען כי לנו אבא? הרי האבא הוא שנתן לנו את הסטירה לאחר שהזהירנו בתורה לא להתנהג כשם שהתנהגנו. אם איננו מבינים את הנהגת הבורא האם זה אומר שאין בורא?
לכן דעה זאת מגוחכת ואבסורדית לחלוטין. אוכיח שהאלוקים דווקא כן היה בשואה, מלבד האזהרות שנתן.
- איך יכול להיות שאלוקים לא היה בשואה?
אם אלוקים לא היה בשואה, כל מאורעות השואה נראים די מוזרים, אוסף של מקרים על גבי מקרים ופלאות על גבי פלאות. כאשר יש אלוקים הדבר מובן, כאשר אין, הדבר תמוה.
? src=- עליית היטלר לשלטון היא פלא, חדל אישים ועני, מעורער בנפשו ובלתי מסוגל לשום עבודה, ללא משפחה ובשוליה של החברה, הגיע מבית אשפתות לשלטון במחצית העולם התרבותי. לאחר שניסיונו לתפוס את השלטון בכוח נכשל הוא וחבריו נאסרו לתקופות ממושכות, אך הצליח לאחר מכן בכל זאת לזכות בקולות של רוב בני עמו. האם זוהי דרך הטבע?
- מהלך המלחמה היה בלתי טבעי, הצלחות מדהימות של הגרמנים שכבשו ארצות גדולות וחזקות בזמן קצר - הצלחות שלא צפו גדולי המומחים הצבאיים ושהפתיעו את הגרמנים עצמם, האם אפשר להסביר זאת בדרך הטבע?
- הברית של הגרמנים עם רוסיה, אויב מוצהר של היטלר מראשית דרכו,שאפשרה לו להכריע את פולין במהלומת בזק, הייתה הפתעה ומהלך היסטורי בלתי צפוי ומובן.
- האטימות שגילה סטאלין הצורר הרוסי לכל האזהרות שהוזהר בפני ההתקפה הגרמנית הממשמשת ובאה עליו - אטימות שהביאה תחת שלטון הנאצי כשני מליון יהודים נוספים ברוסיה - היא לא מובנת.
- וגם כישלונות הנאצים היו מופלאים, מי שלמד היסטוריה מכיר את ניסי אל עלמין וסטלינגרד, שלא נצפו ע"י שום מומחה צבאי ושאף לאחר מעשה - מוסברים בדוחק רב בלבד.
- גם את שנאתם הרבה של הנאצים ליהודים אי אפשר להסביר בצורה הגיונית.
ועוד מאורעות רבים שהתרחשו בנסים.
האם עדיין יש פליאה היכן היה אלוקים בשואה? הרי יד ה' ניכרת בכל צעד וצעד במאורעות אלו.
(עיין: מכתב מאליהו ח"א עמודים 203-204).
- נמצאנו למדים:
א. אין הבדל מבחינה שכלית בין השאלות: מדוע הייתה שואה, מדוע היה מבול, מדוע ילד קטן נדרס מתחת לגלגלי המכונית, זוהי אותה שאלה לגבי הצדק האלוקי, היכן היה האלוקים בכל המקרים הללו.
ב. כל הלומד תנ"ך אינו יכול להיות "מופתע" למה קרתה השואה, השואה מצדיקה את הכתוב בתנ"ך.
ג. הטוען שאין אלוקים בעקבות השואה ומאורעות קשים כגון השואה, מוכיח שיש אלוקים ושהתורה ניתנה מידי בורא שחזה את העתיד שהרי בתורה עצמה כתוב שאכן הבורא לא יתגלה ויסתיר פניו כאשר עם ישראל יחדל מקיום מצוות, ואז יבואו צרות גדולות ומאורעות קשים, בעקבות כך אנשים יטענו שאין אלוקים. ואכן הדבר היה כן.
ד. האומר "היכן היה אלוקים בשואה" טועה ובגדול, שהרי לא היה יכולה להיות שואה ללא אלוקים, שהרי כל מאורעות השואה התרחשו בניסים כמו עלייתו של היטלר לשלטון ועוד.
ה. נוכחנו לדעת על מציאות הבורא מצד הבריאה ואם הנברא אינו משיג את הנהגות ופעולותיו של הבורא אין זה אומר שאין בורא.
Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 - למה הקב"ה עשה כך?
הקושיה הגדולה המנסרת במוחנו: מדוע עשה ה' ככה לעם הזה ומה חרון האף?
ולמרות שאין אנו יודעים בדיוק את דרכו של ה' ומדוע פעל מה שפעל בשואה, נאמר את מה שהתגלה לנו בתורתנו הקדושה ומה שגילו לנו חז"ל לגבי דרכי הנהגותיו של ה' בעולמינו, וננסה לקרב את הדברים אל השכל (ר' יצחק הוטנר התנגד לכך אך בעל ה"חובת לבבות" והאדמו"ר מסאטמר (ויואל משה) כתבו שמצווה לעשות כן ואנו נלך על פי דרכם):
התבוללות:
? src=זה לשון הנביא יחזקאל (פרק כ): "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ה' אלוהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה בחמה שפוכה אמלוך עליכם".
היו כמה תקופות בדברי ימינו, שבהן התקרב ישוב גדול של יהודים לתרבות העמים הגויים, במידה כזו שההשכלה הכללית דחתה את ההשכלה התורנית לקרן זווית, הייתה זו תקופת ספרד, איטליה, גרמניה - ושלשתן הסתיימו בקטסטרופה: בספרד - גירוש היהודים, באיטליה - ירידה לטמיון כמעט מוחלט, בגרמניה - השואה.
ההשכלה הברלינאית והאמנציפציה (שוויון זכויות) עיצבו את דמותה של יהדות גרמניה במשך 150 שנה בערך, היא ניתקה את רוב יהודי גרמניה מזיקה יהודית ואין צורך לומר שגם מ"אורח חיים" יהודי, וכן הגיעו למצב של שכחת התורה. להשכלה הייתה השלכה במזרח אירופה שם לא הקיפה את ההמונים אך הייתה ניכרת היטב השפעתה ההרסנית. המשכילים הקימו שם דורות של מתבוללים ואף משומדים ומצאו כר נרחב לעבודתם ההרסנית בתנועה הציונית. "תנועת ההשכלה" רצתה ליצור עם יהודי חדש שאיננו שומר תורה ומצוות. תנועה זו פשטה מברלין לכל גרמניה ולבסוף סחפה חלק ניכר מכלל יהדות אירופה.
התוצאה העצובה והבלתי נמנעת היתה, כידוע, התדרדרות הדור הצעיר להתבוללות נוראה, ואפילו להתנצרות בהיקף שהדהים גם את ראשי תנועת ההשכלה. וכל תנועה בעל נטייה השכלתית שריחקה המונים מהיהדות - נסתיימה באסון. מיד אחר כך, פרצה השואה אשר "נולדה" בברלין, פשטה בראשיתה בגרמניה, ולבסוף עברה על כל יהדות אירופה.
- וכתב "החת"ם סופר" (דרשות חת"ס, ח"א דף צח): " אך רע ומר כשישראל יושבים שקטים אצל המלכויות כמו שאנו רואים שהמלכויות בכל מדינות נותנים חירויות לישראל וע"י מתבררים למינות (כפירה)".
? src=ובספר "בעקבתא דמשיחא" כתב הגאון הרב אלחנן וסרמן הי"ד (נרצח בשואה), לפני השואה: "בספר יחזקאל (פרק כ') נובא כי בעקבות המשיח יכריזו על סיסמא "נהיה גויים". הנבואה החלה להתגשם לפני 150 שנה ע"י נושאי השכלת ברלין. הסתירו את הסיסמא תחת המימרא: "היה יהודי באהלך ואדם בצאתך". לא ארכו הימים ופרי השיטה הזו גמל ובשל, הבנים המירו את דתם. בסיסמא זו היה משום חתירה תחת יסודות התורה. התורה הזהירה את היהודי על התבדלות גמורה בכל אורח החיים מהעמים אשר סביבותיהם. "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ), והמשכילים עמדו בשלהם רק "ככל הגויים". אמר הקב"ה: "היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים...חי אני נאום ה' אלוהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". ה' יתברך יתחיל ביד חזקה אם העם יעמוד במריו תבוא גם ה"זרוע הנטויה", אם יוסיף העם ללכת בקרי תבוא "החמה השפוכה". אין לדעת לאיזה מן שלושת התהליכים הגענו היום, העתיד הקרוב יוכיח לנו את זאת. בכל אופן ברור הוא, כי נבואת "היו לא תהיה" תתגשם. הגויים מגרשים אותנו מגבולם. רגיל בפי העולם לומר "קשה להיות יהודי". הנה נשתנו העיתים ובזמן האחרון קשה פי שבע ליהודי להיות גוי. הגוים שולחים אותם מעל פניהם. בשם הגאון בעל "ביית הלוי" ע"ה אומרים: כתוב "המבדיל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים", בין אור לחושך יש מרחק ידוע וקבוע, ואין בכוח ילוד אישה להוסיף או לגרוע על מרחק זה, גם בין ישראל לעמים יש מרחק ידוע המבדיל ביניהם. אם היהודים מדלגים על הגבולות ומתקרבים לגויים יותר מן המידה, הגויים דוחפים אותם חזקה למקומם הקבוע. מדבריו של הגאון יוצא כי באופן יחסי למידת ההתקרבות מצד היהודים באה גם הדחיפה מצד הגויים. נוכחנו לדעת במדינות שהיהודים התבוללו כמעט לגמרי בין שכניהם, ספגו גם דחיפה איומה מידם, גם במצרים בשעה שהשעבוד הכביד מאוד על בני ישראל התחילו בני ישראל מקרבים עצמם אל המצרים בחשבם כי זה יקל עליהם את העול הקשה. מה עשה הקב"ה? "הפך לבם לשנוא עמו" (תהלים קה). שנאתם של המצרים עוד גברה אל היהודים מבקשי קרבתם. עד שנוכחו היהודים ועמדו על טעותם ובאה גאולתם. הוא הדין אצלנו "אם אתם מובדלים מן העמים הרי אתם שלי, ואם לא הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו".
- ועוד כתב רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד בהמשך: "בימינו אלא בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להם יקריבו את קורבנותיהם הרי הם הסוציאליזם והנציואליזם, את תורת הנציואליזם (הלאומיות) ניתן להגדיר בקיצור - "נהיה ככל הגויים..." - ברור כי שיטה זו נחשבת עבודה זרה עפ"י דעת תורה...בשמיים הרכיבו את שתי העבודות לאחד - נציונל סוציאליזם... ויצרו מהם מטה זעם החובל ביהודים בכל קצוות תבל, הטומאות להן סגדנו הן החובטות בנו..."!
/* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;}
השואה בעיקרון היא מעין עונש + התעוררות לעם ישראל. היא קם קיום התראה ואזהרה לעם ישראל, שלא הקשיבו לאזהרה ולהתראה.
הדבר דומה לאבא שמזהיר את בנו: "אם תילך עם השכן הרע שמדרדר אותך לסמים, אני אתן לך סטירה, הבנת אותי?!" לאחר מכן הבן הלך עם אותו שכן רשע. ראה זאת האבא, הלך ונתן לבנו סטירה מצלצלת באמצע הרחוב וצעק עליו לא לעשות זאת יותר "הזהרתי אותך או לא?!" צעק האב. ומה יאמרו כעת כל אותם אלו שעמדו מהצד (ואתה אחד מביניהם)? "איזה אבא רשע, מרושע משחית ושונא ילדים!!!".
כעת הנמשל מובן. ,
נמשיך,
- וכתב בעל ה"משך חכמה" (פרשת בחוקותי): "עוד מעט ישוב לאמור: שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנתא
(לומד מקלקלה ולא לומד מתקנה), יחשוב כי ברלין היא ירושלים,וכמקולקלים שהם עשיתם, כמתוקנים לא עשיתם, ואל תשמח ישראל ואל תגיל כעמים. אז יבוא רוח סועה וסער יעקרור אותו מגזעו, יניחהו לגוי מרחוק אשר לא ידע לשונו, ידע כי הוא גר, שונו שפת קודשנו, ולשונות זרים המה כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה' אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים".
- אף הגאון האדיר רבי ישראל יעקב קנייבסקי (הסטייפלער הקדוש) זצוק"ל כתב כן בספרו "חיי עולם" (עמוד לז): "רואים אנו בזה אצבע אלוקים, כי התחלת פריקת העול רחמנא ליצלן, באופן מאורגן התחיל באשכנז (גרמניה) ומשם הופץ לשאר הארצות, וגם הגזירה להרוג ולאבד באה מאותה המדינה הרשעה".
- ובספר "מכתב מאליהו" כתב על "סוד תקופתנו" כך (חלק ד' עמוד 124):
אנו משתוממים על החורבן הנורא שפקד אותנו בדורנו, ואנו שואלים לעצמנו על מה עשה ה' ככה...מה חורי האף הגדול הזה. אבל נתבונן נא, כל התקפה שקדמה לחורבן הייתה זמן הקלת שעבוד הגלות מעל בני ישראל. עוד לפני מאה וחמישי שנה היה כלל ישראל כמנודים ומתועבים בין יושבי תבל, ורק בדורות האחרונים התחילו הגויים להקל את העול מעלינו ולהתחיל ולהשוות את זכויותינו למצבם הם, וכך התחילה תקופת ה"אמנציפציה". ובשנים האחרונות כבר התחילו לדבר אודות א"י ועל אפשרות נתינה לנו למקום מושב ומנוחה. אותם הגויים אשר מלפנים היינו אצלם ללעג ובוז ונחשבנו בעיניהם כפחותים שבפחותים, והרי גם אצלם ארץ ישראל היא ארץ קדושה, ועם כל זאת נתן ה' בליבם לחשוב שיתנוה לנו.
ברור הוא שתקופת ה"אמנציפציה" הייתה מזדמנת מאת ה' יתברך לשמש לנו הכנה לביאת המשיח, ולצורך זה הוקל עול הגלות מעלינו. כי ההכנה לימות המשיח דורשת מאתנו עבודה רוחנית רבה כדי להגיע למדרגת הגאולה ומצב של צרות תכופות והשפלות תדירות אינו מסוגל להשגת דחף העלייה הנדרש. נמצא שההארה החדשה הזאת וההקלה במצבנו באו כדי שנשתמש בהם לצרכי הקדושה. וכיוון שהפכנו את המטרה ובמקום להכיר את הרמז מלמעלה להתכונן לגאולה מתוך שמחה והרחבת הדעת, השתמשנו במצב החדש להתערב בגויים וללמוד ממעשיהם, הרי ארבה לנו הסכנה הידועה של הכנה לקדושה שאינה באה אל תכליתה...וזה שלא היה החורבן אלא עכשיו אף שהתהליך ההתבוללות היה הולך וגובר כבר זמן ארוך, זה מפני שהקב"ה מאריך אפו ואינו מביא את הפורענות אלא לאחר שנתמלאה הסאה ואין עוד תקווה שההשפעה תביא לידי תיקון. וכן מצאנו בבית המקדש הראשון שעמד זמן רב ועדיין היו בו עשרה ניסים אף לאחר שהעמיד מנשה צלם בהיכל...ואם לאחר החורבן הנורא ממשמשת ובאה שוב תקופה של חסד אל לנו לשנות באולתינו אלא נכיר את הרמזים מלעילא ונאחוז בהארה לשוב בתשובה גמורה.
? src=- מדוע נספו צדיקים?
עוד קשה להבין, למה צדיקים וחסידים גאוני ארץ עונו ונספו בשואה ולא הגינה עליהם תורתם וצדקתם.
לפי היהדות, מטרת כל אדם בעולם היא לתקן את עצמו (ובייחוד בדורות אלה, שאנו נשמות מגולגלות שצריכות לתקן עצמן). דהיינו, בן אדם שרצח למשל, יכול לחזור בגלגול ולהיענש בחייו אלה ע"י סבל וייסורים, או להזדכך בגיהינום קודם כניסתו לגן עדן או לחזור בגלגול של יצור כלשהו ולהיענש בכך. כולנו גלגולים וכולנו באנו לתקן. אחת הסיבות שהגאולה ממאנת להגיע היא צורך הבחירה של הנשמות לתקן את עצמן בעולם. אדם שסובל, בדרך כלל אדם סובל על חטאים שעשה בחייו אלה, אך הוא משלם גם על מעשים שעשה בגלגול קודם.
אותם אנשים באו בגלגול, ואדם לא משלם תמיד רק על חטאיו בגלגול זה אלא גם על חטאיו בגלגול קודם, אם לא תיקן אותם, הייסורים והמיתה בגלגול הזה, כיפרו לכל אחד שהיה בשואה על הגלגול הקודם ותיקן אותם מן העבירות שעשו בגלגול הקודם כדי לנקות אותם בעולם הזה במשך תקופת זמן מסוימת ולא לנקות אותם בעולם הבא בצורה קשה יותר בהרבה ממה שאנו מכירים. ל דעת אמת כמובן,
למה הדבר דומה? תאר לעצמך שאתה נמצא במהלך ניתוח ורואה אדם לבוש חלוק (רופא) חותך את בטנו של חברך! הרי תקפוץ עליו (על הרופא) במחשבה שבא להרוגו. ועם זאת, לו ידעת שחברך סובל מבעיה בכליות וחיכה כבר חודשים לניתוח הזה, רק אז היית מבין שהסבל הזה שאותו חברך נאלץ לעבור הוא לטובתו ואותו רופא רק בא לעזור. אם היית יודע יותר, היית אף יודע שהבעיה בכליות היא אשמתו של חברך שהיה שותה הרבה יין לשכרה וכל זאת באשמתו ואת סבל הניתוח עליו לעבור מכיוון שלא נשמע לעצות הרופאים להפסיק משתייתו. מכאן שהרופא עושה חסד גדול עם חברך שפגע בעצמו נגד עצת אותו הרופא!
כלומר, אתה הגעת באמצע הסרט!
ומה הנמשל? הנמשל הוא לאדם בעולם הזה שרואה חברו הטוב סובל ואינו יודע למה. (מצדי, גם חברו אינו יודע) ועם זאת, הוא מתבונן בדברים בלב קשה ואינו מקבל בדעתו כי יתכן שהוא טועה והצדק בכל זאת נעשה עימו.
אנו צריכים להבין כי אין מיתה בלא חטא מסויים שבגינו מתחייבים במיתה והחטא יכול להיות בין בחיינו אלה או בין בחיינו מגלגול קודם. ועוד, שהחטא שחטאו בו הצדיקים הוא לא באותה דרגה שבה חטאו אחרים, אנשים בעלי מידות טובות ושומרי מצוות, אנשים קדושים כאלו מקפידים עמם מן השמיים בחומרה רבה יותר על חטאים שהם עשו, גם אם החטאים הם קטנים, פשוט, מכיוון שהם צדיקים והם לא אמורים לחטוא ברמה כזאת, ואם עשו כן מגיע להם עונש רב יותר משל אחד שלא צדיק וחטא באותו חטא. והדבר דומה לקבצן שגנב ולא יישפט באותה חומרת הדין כמו מרצה באוניברסיטה שגנב.
ועוד, הדבר דומה לספינה שבה יש נוסעים, ואחד מהם החליט לעשות חור בספינה אזי כל הספינה תטבע, למרות שהאחרים לא עשו חור. והנמשל: בשואה אכן היו צדיקים, אבל הם נתפסו בעוון הדור, היות והדור היה קשה וחוטא לה' הצדיקים גם נתפסו עמם בגזירה, וכתוב (שבת לג): "צדיקים נספים בעוון הדור", מכיוון שכאשר ניתנת רשות למלאך המוות להרוג, הוא אינו מבחין בין צדיק לרשע. רק אם האדם הוא צדיק גמור, יכול להינצל. וכמו שכתוב (בבא קמא ס): "כיוון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים".
וכתב רבי שמחה זיסל זיו המכונה "הסבא מקלם" שאין הכוונה שהמשחית מעניש יותר מהנגזר, אלא כיוון שהדור מקולקל יש צורך שעה לדון את הצדיק בכל חומר הדין אף על עבירות קלות שהוא עשה, אולי יראו אחרים ויקחו מוסר וילמדו קל וחומר על חטאי עצמם.
יתירה מזו, אנו צריכים להבין, שכל הרחמים שלנו על אותם אנשים שנרצחו בשואה הם רחמים שנטע בנו הבורא. ודאי שהבורא רחמן יותר מאיתנו פי כמה וכמה, הרחמים שלנו יש להם גבול, כאשר הילד שלנו מלוכלך אנו מכבסים אותו אך כאשר ילד אחר מתלכלך איננו מכבסים אותו. מדוע? כי הראשון הוא שלנו והשני הוא של אחר. ומכאן רואים שהרחמים שלנו נטועים בנו ע"י הבורא וגם מוגדרים. אצל הבורא הרחמים הם בלי הגבלה, והוא ודאי שרחמן יותר מאיתנו ולכן אל לנו לתמוהה על מעכשיו שודאי שמעשיו באים מתוך רחמים גם אם אנו לא מבינים כיצד.
ישנם עוד כללים, מדוע אדם נפטר, אך לא נאריך.
? src=- הכל במידה ומשקל
מיסודי האמונה היהודית, כאשר נפטר האדם, עולה הנשמה לצור מחצבתה והגוף שב אל עפרו. בבוא היום כאשר הנשמה (שהיא האדם עצמו והגוף הוא רק לבוש לנשמה כמו בגד) נקראת ע"י בוראה לתת דין וחשבון, הרי שהגוף נשאר נטול רוח חיים. הנשמה היא "חלק אלוקה ממעל" ולכן היא נצחית. היא באה לעולם הזה בתוך לבוש הגוף על מנת שתוכל לרכוש לעצמה נקודות זכות, למרות כוח החומר והיצר השוכן בגוף צריכה הנשמה לשאוף לקיום מצוות, לפעמים נכשלת הנשמה במשימתה ועל כן היא נידונה לחזור לעולם הזה בלבוש גופני אחר, על מנת שיתאפשר לה לתקן את אשר עיוותה, עצם ביאתה לעולם הזה הרי זה תיקון מכיוון שאילו הייתה מושלמת לא הייתה צריכה לזה כלל.
בספרי המקובלים כתוב על דורות שלמים שירדו לעולם על מנת לתקן חטאיהם של דורות קודמים. למשל, דור המדבר היו תיקון של דור הפלגה ועוד. אין לדעת את חטאיה של נשמה זו או אחרת השוכנת בגוף זה או אחר, לכן אין להרהר אחר מידותיו של הקב"ה בשעה שמעניש כביכול אנשים שמתנהגים כצדיקים, שהרי אנו רואים רק קטע צר של חייו הפרוסים למעשה על פני שנות נצח, וכמו שלא נוכל לקבוע שאדם מסויים לבו שבור כל ימי חייו, על סמך מה שראינו אותו מזיל דמעה אחת פעם אחת בימי חייו...כך אין לקבוע דבר ביחס לדינו של הקב"ה וכך הוא הדבר גם ביחס לדור שלם, כי הרי מאז ימי עולם חיו אנשים עד אין מספר.
בחיי הנצח אין מקום לחשב הפסד הגוף, לולא מה שע"י יסוריו יתבטל מעבודת הבורא שהיא ערך נצחי. ולכן היו חכמים שמאסו בייסורים ואמרו: "לא הם ולא שכרם", "ואיזה הם ייסורים של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה ותפילה"...ומאידך - שואה פיזית יכולה להיות טובה רוחנית כשנתבונן בראיה כוללת על כל העניין.
והרי ידוע שהדורות האחרונים, היות וקרובים הם לימות המשיח, כולם הם גלגולי נשמות של אנשים מדורות קודמים ואיננו יודעים כיצד היה כל אחד בגלגולו הקודם וכמה חטא, אך ודאי שגם כיפרו על החטאים שלהם מגלגולים קודמים, כמו שראינו בדור הפלגה שבאו בגלגול בדור המדבר.
ויאמר ה' אל-משה, הנך שכב עם-אבתיך; וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאכל, ומצאהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלא על כי-אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה
